האלמוני שנכנס לאוטו ולתוכי

הייתי עייפה מתוסכלת,רציתי לצעוק על העולם.
שום דבר לא מצליח לי,הכל בורח לי מהידיים.
מצאתי את עצמי אוחזת בהגה נוסעת לשום מקום.
גשם החל לרדת, לא ראיתי כלום...עצרתי בצד.
ואז....הכל השתחרר לי.
בכיתי את נשמתי, אוחזת חזק בהגה בשתי ידיים וצורחת.
ואז הופעת משום מקום.
נקשת על שמשת החלון עם מבט של דאגה.
פתחתי את החלון ושם עמדת.
אני זוכרת שהגשם היכה בך
''הכל בסדר'' שאלת כשחולצתך הרטובה נצמדת לגופך. ''את צריכה עזרה''
טיפות הגשם נכנסו דרך החלון
''משוגע'' זה מה שיצא לי מהפה
''מה אתה עומד ככה בגשם''
אמרתי צעקתי בקול מעוות מבכי
סימנתי לך להיכנס לרכב,נכנסת וישבת לידי מנסה לנער את המים שאחזו בך.
ספרתי לך את שקרה לי, את חוסר המזל וכמה אני אבודה.
אתה שתקת מקשיב למילים שנאמרו לתוך חלל הרכב.

בהיתי בך וחשבתי כמה שאני רוצה חיבוק ולא התביישתי לבקש גם כשאתה זר.
היססת ואז אמרת שאתה כולך רטוב.
ניצוץ נידלק בעיני, אחזתי בחולצתך ושלפתי אותה ממך.
קמתי מהמושב והתיישבתי עלייך.
ואז חיבקת אותי...חיבקת אותי חזק מעסה את גבי...מזיז ביד בטוחה את המושב לאחור.
ליטפתי את גופך מנשקת את העורף ויורדת לחזה שלך.
הרגשתי את הזין שלך מנסה נואשות לפרוץ את מיכנסי הגינס שלבשת.
אחזת בישבני חופן את כולו מסיט את החוטיני לצד מגלה את ערוותי...והיא קידמה אותך,אותו.
התנשקנו בלהט...כבר מזמן צרותי לא עימי.
חפנת שוב את ישבני מרים אותו קמעה ואז הפשלת את המכנסים
לא יכולתי יותר...הייתי חייבת אותך. אחזתי בזין שלך מחדירה אותו לתוכי.
ישבתי עלייך,ע ליו...עולה ויורדת בקצב הולך וגובר.
הרגשת שיחרור אחזה בי.
עצמתי את העיניים מקבלת בברכה את האורגמה שהשתחררה ממני. גמרת בתוכי חזק...הרגשתי.
ישבתי עליך עוד מספר דקות ולחשתי לך שעכשיו הכל בסדר, ואז קמתי.
כשיצאת אמרת שלום
וזהו....לא ראיתי את פנייך בגלל החשכה ולא יודעת את שמך.

עבר שבוע ועברה שנה וזה הגשם שהזכיר לי אותך.
ואני רק רציתי להגיד לך... תודה